פסק-דין בתיק ת"א 24230-06

לפני תביעה מתוקנת, בסך של 155,592.5 ש"ח בגין הפרת חוזה נטענת ע"י הנטען.

רקע

התובעת הינה חברה העוסקת, בין השאר, בייצור שיווק והפצת תה לסוגיו השונים, בישראל ובחו"ל.

הנתבע הינו עצמאי בתחום הייצוא, המתמחה בשוק המזון הכשר בארץ ובעולם.

הצדדים התקשרו בהסכם לשיווק מוצרי התובעת, ע"י הנתבע.

התובעת טוענת כי מהותו של ההסכם הייתה שיווק מוצריה בצרפת, קנדה ודרום אפריקה בלבד. בפועל, שווקה חלק מהסחורה בארץ, תוך שנגרם לה נזק כספי ותדמיתי.

טענות התביעה

התובעת טוענת כי הנתבע פנה אליה, וטען כי הוא בעל קשרים עם לקוחות בחו"ל, בעיקר בצרפת, קנדה ודרום אפריקה. לקוחות אלו עוסקים  בתחום המזון, ולהם הוא מוכר מזון של חברות ישראליות.

התובעת הסכימה למכור לנתבע מוצרי תה, לטענתה, לשם ייצואם לחו"ל בלבד.

הנתבע מצידו הצהיר בפני התובעת כי המוצרים ייוצאו לחו"ל, ליעדים שהודיע להם מראש לתובעת . (ראו סעיף 5 לתצהיר מר וינברג, מטעם התובעת).

התובעת טוענת כי המוצרים אשר מכרה לנתבע, נמכרו במחיר נמוך במיוחד, על מנת שניתן יהיה למכרם בחו"ל במחירים תחרותיים. (ראו סעיף 7 לתצהיר מר וינברג, מטעם התובעת).

בהמשך לסיכום בין הצדדים, הוציאה התובעת חשבוניות לנתבע, ללא חיוב במע"מ, הואיל והמוצרים, לגרסת התובעת, היו מיועדים ליצוא.

כך גם הצהירה התובעת בפני רשויות המס.

(ראו סעיפים 7-8 לתצהיר מר וינברג, מטעם התובעת).

לטענת התובעת, במהלך שנת 2005 התברר לה, כי הנתבע מכר חלק מהסחורה שמכרה לו, בישראל.

התובעת פנתה לנתבע בדרישה כי יספק לה הוכחות כי כל הסחורה נמכרה בחו"ל, והוא המציא לה רשימוני יבוא.

השוואת כמויות האריזות עם הכיתוב בעברית, שמכרה התובעת לנתבע, עם כמויות האריזות עם הכיתוב בעברית שייצא הנתבע לחו"ל, גילתה חוסר של 570 קרטונים.

(ראו סעיפים 9-12 לתצהיר מר וינברג מטעם התובעת).

התובעת גורסת, כי הפרש המחירים בין המוצרים שנמכרו לנתבע ויועדו לחו"ל, לבין אותם מוצרים שנמכרים ע"י התובעת לשוק המקומי, מגיע לכמעט פי שלושה. (ראו סעיף 14 לתצהיר מר וינברג, מטעם התובעת).